A Halachic and Hashkafic Analysis of the Draft for Yeshiva Students: Part 2

Second guest post from Shulman

Another guest post from Reb Shulman. The views expressed here do not necessarily represent those of the other IM contributors or the broader frum community.

I also want to use this opportunity to recommend a wonderful shiur on this topic from a certain Rabbi Shraga Kallus. He demonstrates a deep sensitivity to the soldiers and their families, while also adding a vital historical perspective and presenting an uncompromising Torah stance. Listen carefully and be enlightened!- (H)

Previously, we examined some of the halachic issues in regard to charedim in the army, but now we need to discuss the hashkafos and what exactly it is that the charedim are trying to uphold, a slightly more delicate part of the discussion. Hopefully with this, we will gain a better understanding of the charedi position.

When discussing the charedi community vs. the Dati community there are two core beliefs we all share, which are somewhat contradictory, and how we balance the two, i.e. how much weight we place on each belief, is what defines our respective camps. The first core belief is that Hashem created the world, gave us the Torah, and wants us to follow His laws and grow closer to Him.¹ Except for the occasional atheists who sometimes wander into these discussions, this is a core belief we all hold. And contrary to what some charedim might think, this is something that much of the Dati community deeply believes and even cherishes.

The second core belief is that we live in this world and must contend with its realities. To the surprise of the Dati community, charedim believe in this too, which is why we’ll use top-tier doctors and the like.

Practically, these two beliefs are often in tension. While it is true that everything we do is in the service of God, including "the mundane," achieving closeness to Hashem and excelling in Torah learning requires a degree of separation from this world. The statement "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה" ("Torah endures only in one who 'kills' himself over it")² is neither a joke nor a metaphor; anyone with experience in learning Halacha appropriately knows its truth. This applies not only to Torah but to any measure of "closeness to Hashem" in general, as the Rambam famously writes in regard to the work necessary to truly love and fear Hashem, האהבה כפי ההשגה (one's love for God is proportionate to how much one understands God).³

Yet, at the same time, we are also bound by the countless responsibilities in this world that pull us away from that goal. Even charedim acknowledge that these obligations can’t always be avoided. We do live in this world, not the next, and life in this world involves eating, sleeping, caring for oneself, marriage, raising children, earning a living, and fulfilling communal obligations—the list goes on.⁴ While all these things are important and necessary—and indeed, maintenance of the machine is also a form of avodas Hashem—the reality is that they inevitably detract from the single-minded focus required to master Torah and intimately fear and love Him.

The divide between the two camps - and perhaps how we can strengthen each other in our respective faults - should be easier to see now. On one side, since we truly need to take care of our multitude of responsibilities, one can easily fall onto the mindset of complacency that suggests, “If these distractions exist, then so be it.” This attitude comes because these "distractions" truly are avodas Hashem and we shouldn't diminish their importance. Furthermore, misguided deemphasis in these areas can be hurtful and dangerous (as we'll explain shortly).

But, at the same time, we are meant to yearn for love and fear of Hashem, and we should be constantly aspiring to deepen our understanding of His Torah; this is our mission as Jews.⁵ While the majority of us are unable to commit fully to a lifestyle full of this endeavor - we have other responsibilities which place our avoda in those areas - our feelings should reflect an "if only I could" longing rather than a sense of resignation. This thirst will create a path where no matter where one ends up in life, they will grow and find ingenious ways to expand their avoda and live a life of growth. 

The Rambam famously said that he wished he could live in a cave in order to avoid all distractions and focus solely on his avoda.⁶ This does not mean he actually thought he should run away and live there; he knew his responsibilities to his family, his community and to klal yisroel as a whole. What he meant was that his yearning to love God fully, made him wish that he could do so. In some places, one can almost hear the Rambam grumbling about the number of responsibilities he has because of this tremendous longing.

In short, those who emphasize the values of living responsible lives and not shirking basic human responsibilities can run into the pitfall of complacency which can undermine the other part of our avoda, closeness to God and mastery of Torah (each according to their circumstances). Coupling those responsibilities with the Rambam's attitude, to never stop yearning, is the antidote.

On the flipside, when this powerful attitude of yearning shifts from being a part of life to an all-consuming way of life that ignores the importance of life's practical responsibilities, it can obviously lead to significant problems (a theme often discussed on this blog). For example, the belief that earning a living is only "b'dieved" (a second-best option), especially when it turns into a communal stigma, is problematic—no one wants to live feeling like they’re in a b'dieved situation, nor should they. However, there's a big difference between an ideal or a yearning, and a lechatchila. Hashem sets up the path of life for each individual, assigning different responsibilities to different people, and those responsibilities are non-negotiable. It's within that framework that one should strive to grow closer to Hashem and learn His Torah. While we teach the ideal in our yeshivos, as life unfolds, we must learn how to adjust. Those who successfully integrate their values and ideals into their busy lives are the true *lechatchila* servants of Hashem, even if their lives are filled with obstacles that they must take seriously.⁷

Needless to say, someone with such a yearning will seek to learn and grow as much as possible, carefully balancing their other responsibilities to ensure they don’t unnecessarily limit their avodas Hashem. In this way, everyone will find their place within their unique, divinely tailored lives. Some will be lucky to be able to dedicate themselves full-time to learning, diving deeply into sugyos and emerging with clear halachic rulings. Meanwhile, for a variety of reasons, others may only have a few minutes a day for learning. But as long as they are genuinely making the effort, they are certainly not, chalilah, living a second-tier life.

The problem emerges when this "ideal" becomes a rigid way of life, leading to neglect of basic human responsibilities, which, ironically, harms the heart of the charedi goal of enhancing kavod Shamayim. How many boys left the yeshiva system because they felt these other values were needlessly neglected? But more harmful is that this way of life can cause unnecessary pain and harm within the community and beyond. For instance, when any worldly efforts are devalued, the immense sacrifices the wives make to support their husbands in kollel can be disgustingly underappreciated, and safety measures and responsibilities toward child-care and communal well-being at large can be widely neglected.

To be clear, while I identify as charedi and live amongst charedim, I maintain strong connections within the Modern Orthodox world, and I see both the challenges and the virtues in each. And let me be clear: we're doing well as a people—Hashem is proud of us! When I say each side has its shortcomings, I mean that the issues that arise—whether personally or communally—are extremely reflective of these specific areas where each community struggles.

What I’ve noticed in our sub-community divide, especially since the pain of October 7th, is that the legitimate criticisms of charedim for neglecting certain responsibilities have turned into this complete lack of understanding, leading to harsh, illegitimate accusations. Some are going so far as to label charedim as evil, selfish, and anti-Torah. Meanwhile, the charedi side is shouting back, claiming we're simply following the Torah and labeling the other side as heretics or reformists. It's time to take a step back and breathe. Both sides have valid points and are coming from valuable, important places. This doesn't mean we should shy away from having difficult (heated) discussions, and hopefully, these conversations will lead to necessary changes on both sides.

Through these two posts, I hope that many charedim can gain an appreciation for the other side, recognizing that they are not simply a group of kofrim. They have legitimate claims, and even if one ultimately disagrees with their perspective, that doesn’t necessarily make them haters of Torah. At the same time, I hope those outside the charedi world can better understand our perspective and see how we’re not just selfish and evil. Perhaps we have a point or two about the preservation of the Torah, and that our weaknesses unfortunately stem from our valuable strengths.

That said, while I understand the strengths of my fellow charedim and where they are coming from, I do not condone the weaknesses I see within the community. While lives are being upended, charedim are continuing their daily routines with little to no understanding of the struggles their fellow Jews and their families are facing. My goal here is simply to present to those on the outside some insight into the mind of the charedim and replace the hate with meaningful dialogue.

When it comes to the army issue in particular, we must strive for a compromise. Fortunately, discussions are already in progress that take the charedi viewpoint into account. May Hashem help us find a balanced and appropriate resolution, enabling us to continue bringing the light of true Torah learning into the world while also standing in solidarity with our brothers who are literally giving up their lives protecting us during these challenging times.

_______

Of course, both these posts assume a fidelity to Shulchan Aruch and Torah values; the conversation shifts significantly when we bring in the third leg of this discussion, Israeli politics at large. I was intending to write an additional post on politics, which tends to complicate everything and cast everyone in the worst light, when in reality, it's not quite that way—even within the government. However, I think we’ve covered the essentials, so I’ll hold off on that for now and wrap things up.

I hope I’ve communicated my points clearly, and I’m definitely open to correcting my personal views if I’ve made any mistakes. I’m also really looking forward to seeing where everyone stands on the spectrum, whether through the points made in response or even in how those responses are expressed ;)

1. דברים ו:ה

וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכׇל־מְאֹדֶֽךָ: וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ: וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃

דברים ז:יב

וְהָיָ֣ה ׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃

דבריםי:יב

וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָ֠ה אֶת־יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכׇל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ: לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֺ֤ת יְהֹוָה֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ׃

דבריםי:כ

אֶת־יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א אֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּב֣וֹ תִדְבָּ֔ק וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ: ה֥וּא תְהִלָּתְךָ֖ וְה֣וּא אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה אִתְּךָ֗ אֶת־הַגְּדֹלֹ֤ת וְאֶת־הַנּֽוֹרָאֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶֽיךָ׃

דברים יא:א

וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְשָׁמַרְתָּ֣ מִשְׁמַרְתּ֗וֹ וְחֻקֹּתָ֧יו וּמִשְׁפָּטָ֛יו וּמִצְוֺתָ֖יו כׇּל־הַיָּמִֽים׃

דברים יא:ח

וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְמַ֣עַן תֶּחֶזְק֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהֹוָ֧ה לַאֲבֹתֵיכֶ֛ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם וּלְזַרְעָ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃

דברים יא:יג

וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעׇבְד֔וֹ בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃

ספר המצוות עשה ג

היא שצונו באהבתו יתעלה. וזה שנחשוב ונתבונן במצותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחוייבת, ולשון ספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. הנה בארנו לך שבהתבוננות תעלה בידך ההשגה ותגיע ההנאה ותבא האהבה בהכרח. וכבר בארנו שזאת המצוה גם כן כוללת שנהיה קוראים לבני האדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו, וזה שאתה כשתאהב איש אחד תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני האדם לאהוב אותו וזה עד"מ כן בשתאהב אותו יתעלה באמת כאשר הגיע לך מהשגת אמתתו אתה קורא בלי ספק הסכלים והפתיים לדעת ידיעת האמת אשר ידעתו.

משנה תורה הלכות תשובה י:ג

וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה הָרְאוּיָה. הוּא שֶׁיֹּאהַב אֶת ה' אַהֲבָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה עַזָּה מְאֹד עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת ה' וְנִמְצָא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד כְּאִלּוּ חוֹלֶה חֳלִי הָאַהֲבָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה וְהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד בֵּין בְּשִׁבְתּוֹ בֵּין בְּקוּמוֹ בֵּין בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. יֶתֶר מִזֶּה תִּהְיֶה אַהֲבַת ה' בְּלֵב אוֹהֲבָיו שׁוֹגִים בָּהּ תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ. וְהוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר דֶּרֶךְ מָשָׁל (שיר השירים ב ה) "כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי". וְכָל שִׁיר הַשִּׁירִים מָשָׁל הוּא לְעִנְיָן זֶה:

אבן עזרא דברים ו:ו

ושננתם. מגזרת חץ שנון. וידוע איך ישונן החץ הנה נרא' כי עיקר כל האדם עבודת השם ועבודתו להכיר פעליו והמעתיקי' העתיקו שעת ק״‎ ש וכלנו נסמוך עליהם:  

מסילת ישרים א

יְסוֹד הַחֲסִידוּת וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה הוּא שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם מָה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ וּלְמָה צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים מַבָּטוֹ וּמְגַמָּתוֹ בְּכָל אֲשֶׁר הוּא עָמֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו וְהִנֵּה מָה שֶׁהוֹרוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא, שֶׁהָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִדּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִמָּצֵא. וּמְקוֹם הָעִדּוּן הַזֶּה בֶּאֱמֶת הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הוּא הַנִּבְרָא בַּהֲכָנָה הַמִּצְטָרֶכֶת לַדָּבָר הַזֶּה.

חובות הלבבות שער היחוד ו

וְאַחַר שֶׁחִיְּבָנוּ לְהַאֲמִין וּלְקַבֵּל שְׁלֹשָׁה הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר זָכַרְנוּ נֶעְתַּק מֵהֶם אֶל מָה שֶׁאָנוּ חַיָּבִין לְחַבֵּר אֲלֵיהֶם וְהוּא אַהֲבַת הָאֵל בְּלֵב שָׁלֵם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי בְּנַפְשֵׁנוּ וּבִמְאוֹדֵנוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם) וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ וַאֲנִי עָתִיד לְבָאֵר הָעִנְיָן הַזֶּה בְּשַׁעַר אַהֲבַת הָאֵל בְּעֵזֶר הַצּוּר.

חובות הלבבות שער האהבה א

וְכַאֲשֶׁר תָּבִין גֹּדֶל יְכָלְתּוֹ וְעֹצֶם מַעֲלָתוֹ (ס״א גדולתו) תִּכְרַע וְתִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ בְּיִרְאָה וּפַחַד וְאֵימָה מֵעָצְמָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ וְלֹא תָּסוּר מִזֶּה עַד אֲשֶׁר יַבְטִיחֶנָּה הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה וְיַשְׁקִיט פַּחְדָּהּ וּמוֹרָאָהּ וְאָז תְּשֻׁקֶּה כּוֹס הָאַהֲבָה בֵּאלֹהִים וְתִתְבּוֹדֵד בּוֹ לְיַחֵד לְבָבָהּ לוֹ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ וְלִבְטֹחַ עָלָיו וְלִכְסֹף לוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לָהּ עֵסֶק בִּלְתִּי עֵסֶק עֲבוֹדָתוֹ וְלֹא יַעֲבֹר עַל רַעְיוֹנֶיהָ זוּלָתוֹ וְלֹא יַעֲלֶה בְּמַחְשַׁבְתָּהּ בִּלְעָדָיו וְלֹא תִּשְׁלַח אֵבָר מֵאֵבְרֵי גּוּפָהּ אֶלָּא בְּמָה שֶׁתִּמְשֹׁךְ בּוֹ רְצוֹנוֹ וְלֹא תַּתִּיר לְשׁוֹנָהּ כִּי אִם בְּזִכְרוֹ וְשִׁבְחוֹ וְהוֹדָאָתוֹ וּתְהִלָּתוֹ מֵאַהֲבָה בּוֹ וּמִכְּסֹף לִרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִם יֵיטִיב לָהּ תּוֹדֶה וְאִם יְעַנֶּהָ תִּסְבֹּל וְלֹא תּוֹסִיף עִם זֶה כִּי אִם אַהֲבָה בּוֹ וּבִטָּחוֹן עָלָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל אֶחָד מִן הַחֲסִידִים שֶׁהָיָה קָם בַּלַּיְלָה וְאָמַר אֱלֹהַי הִרְעַבְתַּנִי וְעֵירֹם עֲזַבְתָּנִי וּבְמַחְשַׁכֵּי הַלַּיְלָה הוֹשַׁבְתַּנִי וְעֻזְּךָ וְגָדְלְךָ הוֹרֵיתַנִי אִם תִּשְׂרְפֵנִי בָּאֵשׁ לֹא אוֹסִיף כִּי אִם אַהֲבָה אוֹתְךָ וְשִׂמְחָה בְּךָ. דּוֹמֶה לְמַה שֶׁאָמַר (איוב ג) הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל.

ועוד ועוד מאות מקורות …………………..

2. ברכות סג עמוד ב

3. מורה נבוכים ג נא

ונשוב אל כענין הפרק, והוא – להזהיר שישים האדם מחשבתו באלוה לבדו אחר שהגיע על ידיעתו (כמו שבארנו) וזאת היא העבודה המיוחדת במשיגי האמיתות, וכל אשר יוסיפו לחשוב בו ולעמוד אצלו – תוסיף עבודתם. אבל מי שיחשוב באלוה וירבה לזכרו מבלי חכמה, אבל הוא נמשך אחר קצת דמיון לבד או נמשך אחר אמונה שמסרה לו זולתו, הוא אצלי עם היותו חוץ לבית ורחוק ממנו, בלתי זוכר האלוה באמת ולא חושב בו – כי הדבר ההוא אשר בדמיונו ואשר יזכור בפיו, אינו נאוה לנמצא כלל, אבל הוא דבר בדוי שבדהו דמיונו – כמו שבארנו בדברינו על התארים. ואמנם ראוי להתחיל בזה המין מן העבודה – אחר הציור השכלי; והיה כאשר תשיג האלוה ומעשיו כפי מה שישכלהו השכל, אחר כן תתחיל להמסר אליו ותשתדל להתקרב לו ותחזק הדיבוק אשר ביניך ובינו, והוא – השכל – אמר ״אתה הראת לדעת כי יי וגו׳״ ואמר: ״וידעת היום והשבות אל לבבך וגו׳״ ואמר: ״דעו כי יי הוא אלהים״. והנה בארה ה׳תורה׳ כי זאת העבודה האחרונה אשר העירונו עליה בזה הפרק לא תהיה אלא אחר ההשגה – אמר ״לאהבה את יי אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם״ – והנה בארנו פעמים רבות כי האהבה היא כפי ההשגה, ואחר ה׳אהבה׳ תהיה העבודה ההיא, אשר כבר העירו ׳ז״ל׳ עליה, ואמרו: ״זו עבודה שבלב״ והיא אצלי – שישים האדם כל מחשבתו במושכל הראשון, ולהתבודד בזה כפי היכולת. ולזה תמצא דוד ע״ה שצוה שלמה בנו והזהירו מאד בשני הענינים האלה – רצוני לומר: להסתכל בהשגתו, ולהשתדל בעבודתו אחר ההשגה – אמר ״ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו וגו׳ אם תדרשנו – ימצא לך וגו׳״ – והאזהרה לעולם היא על ההשגות השכליות לא על הדמיונות – כי המחשבה בדמיונות לא תיקרא ׳דעה׳ ואמנם תקרא ׳העולה על רוחכם׳. הנה התבאר כי הכונה אחר ההשגה היא – להמסר אליו, ולהשים המחשבה השכלית בחישקו תמיד – וזה ישלם על הרוב בבדידות ובהתפרדות. ומפני זה ירבה כל חסיד להפרד ולהתבודד ולא יתחבר עם אדם רק לצורך הכרחי.

4. שמונה פרקים ד

וזאת התורה התמימה המשלמת אותנו כמו שהעיד עליה יודעה, תורת י"י תמימה משיבת נפש, עדות י"י נאמנה מחכימת פתי, לא זכרה דבר מזה, ואמנם כוונה להיות האדם טבעי הולך בדרך האמצעיה, יאכל מה שיש לו לאכול בשויי, וישתה מה שיש לו לשתות בשווי, ויבעול מה שמותר לו לבעול בשווי, וישכון המדינות ביושר ואמונה לא שישכון במדברות ובהרים, ולא שילבש השער והצמר ולא שיענה גופו, והזהירה מזה לפי מה שבא בקבלה אמר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, ואמרו ז"ל וכי על איזה נפש חטא זה, על שמנע עצמו מן היין, והלא הדברים קל וחומר אם מי שציער עצמו מן היין צריך כפרה, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. ובדברי נביאנו וחכמי תורתינו ראינו שהם מכוונים אל השווי ושמירת נפשם וגופם על מה שתחייבהו התורה, וענה השם ית' על יד נביאו למי ששאל לצום יום אחד בשנה אם יתמיד עליו אם לא, והוא אמרם לזכריהו אבכה בחדש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים, וענה אותם כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי זה שבעים שנה הצום צמתוני אני וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים ואתם השותים, אחר כן צוה אותם ביושר ובמעלה לבד לא בצום, והוא אמרו להם כה אמר י"י צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו, ואמר אחר כן כה אמר י"י צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו, ודע שאמת הם המעלות השכליות מפני שהן אמיתיות לא ישתנו כמו שזכרנו בפרק השני, והשלום הם מעלות המדות אשר בהם יהיה השלום בעולם. ואשוב אל כוונתי שאם יאמרו אלו המתדמים באומות מאנשי תורתינו, שאיני מדבר כי אם בהם, שהם אינם עושים מה שעושים אותו מהטריח גופותם ופסוק הנאותיהם אלא על דרך הלמוד לכחות הנפש, כדי שיהיו נוטים אל הצד האחד מעט כפי מה שבארנו בזה הפרק שראוי שיהיה האדם כן, זהו טעות מהם כאשר אבאר.

5. See footnote 1

6. מפי השמועה

ועוד עיין-

משנה תורה הלכות דעות ו:א

וְאִם הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים שֶׁאֵין מְנִיחִים אוֹתוֹ לֵישֵׁב בַּמְּדִינָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְעָרֵב עִמָּהֶן וְנוֹהֵג בְּמִנְהָגָם הָרַע יֵצֵא לַמְּעָרוֹת וְלַחֲוָחִים וְלַמִּדְבָּרוֹת. וְאַל יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט א) "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים":

ספר המספיק שער הפרישות וביטחון

ולוואי יכולתי אני ואנשים כערכי להיות במדברות ובמקומות השממה... להשיג במעשה ובדיבור את אשר הורונו הנביאים והחסידים במעשיהם... אבל מעשיי אינם מאפשרים לי לעשות זאת.

חובות הלבבות שער הבטחון ד

וְעַל כֵּן הָיוּ הַפְּרוּשִׁים בּוֹרְחִים מִקְּרוֹבֵיהֶם וּמִבָּתֵּיהֶם אֶל הֶהָרִים כְּדֵי שֶׁיְּפַנּוּ לִבּוֹתָם לַעֲבוֹדַת אֱלֹהִים. וְכֵן הָיוּ הַנְּבִיאִים בִּזְמַן הַנְּבוּאָה יוֹצְאִים מִמְּעוֹנוֹתֵיהֶם וּמִתְבּוֹדְדִים לְחוֹבוֹת הַבּוֹרֵא עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵעִנְיַן אֵלִיָּהוּ עִם אֱלִישָׁע שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (מלכים א יט יט) שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר. וְכֵיוָן שֶׁרָמַז לוֹ אֵלִיָּהוּ בִּמְעַט רֶמֶז הֵבִין אוֹתוֹ וְאָמַר (מלכים א יט כ) אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ, וְאָמַר (מלכים א יט כא) וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהו וְאָמְרוּ עַל אֶחָד מֵהַפְּרוּשִׁים שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה אַחַת לְהוֹרוֹת אֶת יוֹשְׁבֶיהָ עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים וַיִּמְצָאֵם לוֹבְשִׁים צֶבַע אֶחָד בְּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְתַכְשִׁיטֵיהֶם וְרָאָה קִבְרֵיהֶם אֵצֶל פִּתְחֵי בָּתֵּיהֶם וְלֹא רָאָה בֵּינֵיהֶם אִשָּׁה. וְשָׁאַל אוֹתָם עַל זֶה וְאָמְרוּ לוֹ מָה שֶׁאָנוּ לוֹבְשִׁים צֶבַע אֶחָד שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכָּר הֶעָנִי מִן הֶעָשִׁיר וְשֶׁלֹּא יָבֹא הֶעָשִׁיר לְהִתְגָּאוֹת וּלְהִתְפָּאֵר בְּעָשְׁרוֹ וְיָבֹא הֶעָנִי לְהִתְבַּזּוֹת אֵצֶל עַצְמוֹ וְשֶׁיִּדְמֶה עִנְיָנֵנוּ עַל הָאֲדָמָה עִנְיָנֵנוּ תַּחְתֶּיהָ. וְנֶאֱמַר עַל אֶחָד מֵהַמְּלָכִים שֶׁהָיָה מִתְעָרֵב בֵּין עֲבָדָיו וְלֹא הָיָה נִכָּר בֵּינֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהָיָה נוֹהֵג מִנְהַג הַשִּׁפְלוּת בְּתַכְשִׁיטָיו וּבְמַלְבּוּשָׁיו וּמָה שֶׁשַּׂמְנוּ קִבְרוֹת מֵתֵינוּ אֵצֶל פְּתָחֵינוּ כְּדֵי שֶׁנִּוָּכַח מֵהֶם וְנִהְיֶה נְכוֹנִים לָמוּת וְנַזְמִין לָנוּ הַצֵּדָה הַמַּגַּעַת אוֹתָנוּ לִמְקוֹם הַמְּנוּחָה. וּמָה שֶׁרָאִיתָ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ מִן הַנָּשִׁים וְהַבָּנִים דַּע כִּי יִחַדְנוּ לָהֶם קִרְיָה קְרוֹבָה מִכָּאן כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ אֶחָד מִמֶּנּוּ עַל דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם יֵלֵךְ אֲלֵיהֶם וְיַשְׁלִים צָרְכּוֹ וְיָשׁוּב אֵלֵינוּ מִפְּנֵי שֶׁרָאִינוּ בְּמָה שֶׁיִּכָּנֵס עָלֵינוּ מִטִּרְדַּת הַלֵּב וְרֹב הַהֶפְסֵד וְגֹדֶל הַיְּגִיעָה וְהַטֹּרַח בְּקִרְבָתָם וְהַמְּנוּחָה מִכָּל זֶה בְּהַרְחָקָתָם לִבְחֹר בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא וְלִמְאֹס בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. וַיִּיטְבוּ דִּבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי הַפָּרוּשׂ וַיְבָרֶךְ אוֹתָם וַיְאַשְּׁרֵם בְּעִנְיָנָם.

7. See “Ben Torah for Life” by Rabbi Aharon Lopiansky