QAnon Natan

Exploring a wildly irrational Rationalist conspiracy theory

Natan as QAnon Shaman.

I had initially planned to write about the misconceptions and misrepresentations of Divine providence by the ‘Rationalists’. However, in the process of preparing my latest post, I was taken aback by the extent of the heretical position held by our friend over at Rationalist Judaism. To be honest, I am quite shocked.

While it is not news that the Rationalists distort the concept of hashgacha pratis, both Rambam and Ramban have made clear and unambiguous statements that contradict the Rationalists' interpretation. Nonetheless, I can understand how the Rationalists went astray. Hashgacha pratis is a profound philosophical concept in Jewish theology, and different authorities have differing opinions about it. Even statements made by the same authority sometimes appear contradictory. Until recently, I naively thought that this was the extent of it.

However, I now realize that the situation is far more insidious than a mere misunderstanding. During my research for my latest post, I discovered that Natan and his ilk believe that not only does Hashgacha Pratis not exist, but neither does s’char v’onesh - the concept of reward and punishment - at all. This was quite implicit in his post A Maimonidean View of Why Coronavirus Happened, where he says that it is quite obvious to him that there was no cause for the Coronavirus descending on the world other than the fact that we are not precautious enough with our health. When confronted with the Rambam that says that we are supposed to turn to Hashem when faced with public tragedy, Natan says that it doesn’t really mean we are supposed to cry out to Hashem. How’s Hashem gonna help anything? It just means that we are supposed to do some self-introspection to figure out that we’re supposed to do social distancing or wear masks.

And yes, this means that he thinks that there is no tzara’as for lashon hara¹, no punishment for sins through the death of one's children, no famine or plague for not keeping the parshos of arayos, and no destruction of the Beis Hamikdash due to idolatry and immorality². There is no Olam Haba and there is no Gehinom³. No beseeching God⁴. Asking Hashem for our needs is “manipulating spiritual entities”⁵ that enlightened Rationalists don’t believe in. The idea of a Relationship with Hashem is “fluffy spirituality”.⁶

I’m sorry, but this is not Rationalist Judaism or Mystic Judaism. It’s simply not Judaism at all. For the last twenty years, Natan’s game has been to write about theological opinions that are out there yet have not been widely accepted, and then ridicule those ignorant Charedim who call him out for ‘kefira’ when he does so. Yet saying that there is no reward and punishment or a relationship with Hashem is by all means heresy. We are no longer talking about ‘Rationalists’ or ‘Traditionalists’ anymore.

What's even more shocking is that Natan attributes this heretical opinion to the Rambam himself! Despite the Rambam's listing of both Olam Haba and s’char v’onesh as two of the prerequisite 13 Ikkarim, Natan claims that the Rambam was a closet kofer who was just trying to deceive everyone into doing mitzvos and keeping the Torah. According to Natan, the only reason we have the Torah is to lead us to live moral lives.

Even the fact that the Rambam frequently references consequences for our actions, both positive and negative, as well as reward in the next world, and at times discusses it at great length, has no impact on Natan's position. Furthermore, in Moreh Nevuchim (3:16-26), the Rambam devotes great length to the very issue of providence and clearly states that Aristotle's view that there are no divine consequences for our actions is NOT the view of the Torah. The Rambam spends much time defining the parameters of this view and provides numerous proofs from Tanach. Nonetheless, Natan refuses to accept the Rambam's articulation of his own position⁷.

Their argument is that because "pretty much all the commentaries/scholars on Rambam who were well-grounded in philosophy acknowledged that this was Rambam's view," it must be true. The only “scholar well-grounded in philosophy” he cared to quote was Menachem Kellner⁸, who argues that the Rambam in his commentary on the Mishna (introduction to Perek Chelek) says we should not serve Hashem in order to receive reward, but rather in order to draw close to Him. Therefore, serving Hashem for physical reward is like bribing a child with a treat.

As anyone with the slightest Torah knowledge knows, this statement of the Rambam was culled from Pirkei Avos (1:3), where Chazal teach:

Antigonus a man of Socho received [the oral tradition] from Shimon the Righteous. He used to say: do not be like servants who serve the master in the expectation of receiving a reward, but be like servants who serve the master without the expectation of receiving a reward, and let the fear of Heaven be upon you.

From the context, it is clear that Chazal never meant to say that there is no such thing as reward and punishment, rather they merely meant to convey the approach that one should strive for with which to serve God.

But, Kellner tells us, when the Rambam discusses this teaching of Chazal, it is really a secret coded reference for those familiar in philosophy to Aristotelian philosophy, where Aristotle rejects the concept of reward and punishment. Based on this, Kellner claims that the Rambam did not truly believe in reward and punishment either, despite the Rambam's own repeated insistence that he believes otherwise.

The extreme irony here is that no less than a great Greco-Muslim philosopher by the name of Rambam already pointed out this is a grave mistake. In his pirush on Pirkei Avos on that very mishna, the Rambam explains that the Sadducees and Boethusians, two Jewish sects in the Tannaic era which did not believe in reward and punishment and the oral Torah, made the same exact error that Kellner is making! In the Rambam’s own words:

And this sage (Antigonus) had two students - one whose name was Tsadok and one whose name was Beitos. And when they heard him say this statement, they went out from in front of him and one said to his fellow, "Behold, the teacher said explicitly that there is no benefit and punishment for a person and there is no hope at all" - as they did not understand his intention. And one strengthened the hand of his friend and they exited the group and left the Torah. One group connected itself to one and another group to his fellow. And the sages called them Sadducees and Boethusians.

Oh, well. Seems like Kellner has already been preceded on his discovery. But maybe in the spirit of the Sadducees, he can advocate to start calling the rationalists Kellnercees. The term ‘rational’ in this context really needs to be retired.⁹

In essence, their position is that because the Rambam was interested in philosophy, he must be a kofer. No matter what the Rambam says to the contrary, it does not matter because he was merely pretending. Even if the Rambam were to stand on his head and scream at the top of his lungs that he disagrees with Aristotle on this topic because he contradicts the Torah (which he does in Moreh Nevuchim 3:16-17), they would not believe him. After all, Aristotle, who lived a thousand years before the Rambam, was a kofer, so the Rambam must be a kofer as well.

I kid you not. This is what they think. If this sounds to you more like a QAnon conspiracy parsing the Rambam for kefira Q-drops and nothing like scholarship, you are not alone.

But the Rambam was a Rationalist!

‘Ah’, the Rationalists will tell you. ‘But the Rambam was a rationalist! He brings very rationalistic reasons for the mitzvos. For example, he says that the point of karbanos was in order to deprogram the Jews from paganism, when they worshipped animals. And the point of the ketores was in order to give a pleasant smell to the Bais Hamikdash, which would have had the stench of a slaughterhouse without it. And so on. So that means that he felt that the whole point of Judaism was in order to improve our lives, and that’s it.’

First of all, this is far from simple. Although the Rambam did hold that there is a conceivable reason for all mitzvos, including Chukim, he writes very openly in numerous places that the rationalistic reasons for the mitzvos are by no means the purpose why we perform them and are only there to provide a ‘fringe benefit’.¹⁰

Furthermore, a careful look at the practical benefits of the mitzvos described by the Rambam reveals that merely living longer, staying married, not polluting the environment or being less prone to Prozac are far from his idea of benefits from the mitzvos. The Rambam writes in the first chapter of Moreh Nevuchim that philosophy is an important tool to be used to understand Hashem. The entire theme of Moreh Nevuchim is based on this. Knowing and understanding Hashem. The Moreh culminates with the last four chapters which describe the height of connection to Hashem.

In his introduction to his commentary on Perek Chelek, the Rambam says that this is the biggest pleasure possible and the reason that we are alive. In Hilchos Teshuva, he uses erotic language to describe the level of love and devotion that one should have for Hashem. In fact, ‘tikkun olam’ - as in Natan’s secular understanding - does not seem to be a primary value of his at all! The theme of the Moreh Nevuchim is to rationalize Jewish laws and philosophy which on the surface do not seem to offer a direct linear improvement for our relationship with Hashem.

This is a very far cry from Natan’s snooty dismissal of relationship with Hashem as "fluffy spirituality". There is a lot to say about this and perhaps my colleague

happygoluckypersonage

will be doing a post about it in the near future.

I smell a rat

Now let's address the prominent issue at hand—the giant proverbial elephant in the room. What compels seemingly intelligent individuals to embrace radical and unfounded conspiracy theories? Why do they insist on labeling a figure who may be regarded as the greatest architect of Jewish law since ancient times as a heretic, all on shaky grounds? Their claims lack substantial evidence and crumble when examined in their entirety.

Let's not forget that the Rambam didn't invent Judaism from scratch; he meticulously compiled Jewish law and theology. It's rather perplexing that those who stress the importance of understanding the Rambam within the context of Aristotelian philosophy fail to grasp his teachings within the context of Jewish theology.

So, what's the deal? Why are they so insistent on achieving the impossible? Why this fervent need to completely reshape Judaism and belittle God and the Torah?

This revisionist attitude among Modern Orthodox thinkers regarding Jewish theology is nothing new. We shouldn't be surprised or deceived by it. Allow me to quote R. Chaim Dov Keller's influential essay on Modern Orthodoxy, originally published in The Jewish Observer back in 1970 and recently republished on this blog:

This appears conspicuously to be an effort to make non committed or estranged intellectuals feel more at home in Orthodox Judaism. Yet one can hardly escape the nagging suspicion that the intellectuals whose doubts they are seeking to legitimize may be themselves.

There really isn't any other way to explain it. Sure, Natan may solemnly declare, "This isn't my belief; it's the Rambam's." But he's only fooling himself. It's simply absurd to suggest that the Rambam, who organized the Thirteen Principles of Faith, penned the most comprehensive "dogmatic" work on Jewish law in history, and wrote an exceptionally deep and all-encompassing book aimed at understanding Hashem and developing a relationship with Him, would be aligned with this diluted, non-believing, barely practicing, make-believe version of Judaism. The irony is that, out of all people, they've chosen to blame the Rambam.¹¹

This also clarifies why Natan has taken great offense when I've referred to him as "orthoprax" in the past. Indeed, he isn't orthoprax. While orthoprax individuals pretend to believe in Orthodox Judaism, the rationalists have reduced Judaism to a cultural artifact that doesn't require belief. You can only pretend to believe in a religion if the religion itself demands belief. However, the rationalists' Judaism is nothing more than a cultural label.¹²

I must admit, I've gained a newfound respect for any rationalist who clings to this feeble and almost non-existent form of Judaism. There's truly very little substance to their Judaism, aside from a vague concept of a "Jewish people" and perhaps some minor advantages of maintaining a religious facade. Until now, I've been appalled by the fact that 40% of youth from these communities stray from the path. But now, with my deeper understanding of the inherent flaws in this mindset, I'm honestly surprised that the number isn't even higher.

Why Judaism?

Natan’s recent series, “Why Judaism”, which deals with side benefits of being religious, has completely baffled many of his readers. It would be kinda trivial if perhaps cutsie to have a series devoted to the fringe benefits of Judaism. But this is why we practice Judaism?? And especially unambiguous is the introductory post to the series, where Natan writes that there is no good proof to Judaism, but he will be posting about the benefits of Judaism without having to actually believe in it, thereby strongly insinuating that he sees these fringe benefits as the only reason to practice Judaism, or at least that others should practice Judaism solely based on these reasons. What gives? Is it really worth it to adopt a restrictive lifestyle that you don’t believe in, solely to possibly gain an extra year or two in a nursing home?

But our newfound discovery into Natan’s thinking sheds a lot of light on where he’s coming from. Indeed, Natan does not believe in reward and punishment, or the World to Come, or anything else for that matter. He believes that the one and only reason why we practice Torah and Mitzvos is to live better lives. That’s all there is to it. So yes, for him these reasons are crucially important. Because without them, there would be no reason to practice Judaism at all.¹³

1. רמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק טז הלכה י

הצרעת הוא שם האמור בשותפות כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה, שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת, ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת, ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת, וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן, אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו, אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע.

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מז

אבל טומאת צרעת כבר בארנו ענינה, ורבותינו ז"ל ג"כ בארוהו והודיעו אותו, והעקר המוסכם עליו שהוא עונש על לשון הרע, ושהשנוי ההוא יתחיל בכותלים, ואם עשה תשובה הוא המכוון, ואם עמד במריו יתפשט השנוי ההוא לכלי משרתיו וכלי ביתו, אם עמד במריו יתפשט אל בגדיו ואח"כ לגופו, וזהו מופת מקובל באומה כמו סוטה, ותועלת זאת האמונה מבוארת, מצורף אל היות הצרעת מתדבקת וכל בני אדם מואסים אותה ובדלים ממנה וכמעט שהוא בטבע.

2. רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה א - ג

יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וכו' ותשעה באב וחמשה דברים אירעו בו: נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גוים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש, ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו לקיים ציון שדה תחרש.

3. This is explicit in Kellner’s excerpt that Slifkin approvingly posts. Only intellectually perfected souls will continue to exist after death.

Also, see here, where Natan espouses this heresy very openly: “The reward for mitzvos is the effect on one's mind rather than in some sort of spiritual world.” Rachmana litzlan.

4. See also here: “In fact, it seems that according to Rambam, while petitionary prayer is of great religious importance, it does not actually serve to attain the object of one's requests.”

5. The Rambam, on the other hand, is quite clear that yes, prayer is all about beseeching Hashem to deliver us from harm. Wow. Surprise, surprise!

מורה נבוכים חלק ג פרק לו

וכן המצוה אשר צונו לצעוק אליו ית׳ בעת צרה – רצוני לומר: אמרו: ״והרעותם בחצוצרות״ – היא מזה הכלל, מפני שהיא פעולה שיתחזק בה הדעת האמיתי, והוא שהאלוה ית׳ משיג ענינינו ובידו לתקנם – אם נעבדהו ולהפסידם אם נמרהו; לא שנאמין שזה מקרה ודבר שארע – וזהו ענין אמרו: ״ואם תלכו עמי קרי״ – רצונו לומר: שאני כשאביא לכם אלו הצרות לענוש אתכם אם תחשבו בהם שהם מקרה אוסיף לכם מן המקרה ההוא (כפי מחשבתכם) יותר חזק ויותר קשה – והוא ענין אמרו: ״והלכתם עמי בקרי – והלכתי עמכם בחמת קרי״. כי האמינם שהוא במקרה – ממה שמחיב התמדתם על דעותם הרעות ועל מעשי העול ולא ישובו מהם – כמו שאמר הכיתה אותם ולא חלו״. ולכן צונו להתפלל אליו ולהתחנן לו ולצעוק לפניו בעת צרה.

רמב"ם הלכות תעניות פרק א הלכה א-ג

מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב +ירמיהו ה'+ עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה +ויקרא כ"ו+ והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי.

6. The Rambam discusses the concept of reward and punishment in this world as well as the world to come in many, many places. Besides of course being the eleventh and twelfth Ikkarei Emuna respectively, as described in his hakdama to Perek Chelek, the Rambam references these concepts in multiple places throughout his writings. Below is a small sampling:

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק יז

ואנחנו נאמין שכל אלו הענינים האנושים הם כפי הדין, והשם חלילה לו מעול, לא יענוש אחד ממנו אלא המחוייב והראוי לעונש, זהו הכתוב בתורת מרע"ה כי הכל נמשך אחר הדין, ועל זה הדעת נמשכו דברי המון חכמינו ז"ל, שאתה תמצאם אומרים בביאור אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, ואמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו, זה לשון המשנה. ובארו בכל מקום שהמשפט מחוייב בהכרח בחקו יתעלה, והוא שיגמול העובר על כל מה שיעשה ממעשה הכבוד והיושר, ואף על פי שלא צווה בו על ידי נביא, ושיעניש על כל מעשה רע שיעשהו האיש ואף על פי שלא הוזהר ממנו על ידי נביא, אחר שהוא דבר שהשכל מזהיר ממנו, ר"ל ההזהרה מן העול והחמס, אמרו אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, ואמרו כל האומר קודשא בריך הוא וותרן הוא יתוותרון מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה, ואמרו אינו דומה מצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה, ובארו שהוא אף על פי שלא צווה נותנין לו שכרו, ועל זה העקר נמשכו כל דבריהם

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק כד

אבל פינת התורה הפך זה הדעת, הוא אמרו יתעלה אל אמונה ואין עול, ולא כל החכמים גם כן רואים זה הדעת ההמוני, שהם כבר אמרו אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, וזה הדעת הוא אשר צריך שיאמינהו כל בן תורה בעל שכל, לא שייחס העול לשם חלילה לו ממנו עד שיאמן נקוי ראובן מהעול ושלמותו ושלא התחייב מה שחל עליו

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה ב-ג

א"כ למה נאמר בתורה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהן זכרו תורת משה עבדי, וכן אם צונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו מלחמה היום או אל תעשו, בנו חומה זו או אל תבנוה, מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים שנאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו. וכן נביא שעבר על דברי עצמו והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים ובשלשתן נאמר אנכי אדרוש מעמו,

רמב"ם הלכות תשובה פרק א הלכה ד

תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו', וכו’ עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.

רמב"ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ב

אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עונך, וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו', וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם, ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ברכות פרק ט משנה ז

[ז] מינים, הם הכופרים בתורה שאינם מאמינים בחיי העולם הבא, ואני עתיד לבאר העה"ב במקומו במסכת סנהדרין. וביאור קלקלו, השחיתו, כלומר השחיתו האמונות. וכיון שהזכיר בכלל התקנות שהתקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם ה' לפי שמלת שלום עשאוה משמותיו של הקדוש ברוך הוא, לפיכך בא להביא ראיה שזה מותר מבועז שאמר ה' עמכם והשיבוהו הם יברך ה'. ואמרו אח"כ ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, אינו ראיה על מה שלפניו כלומר שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, אלא בא ללמד שלא להקל בתקנות חכמים אף על פי שנתישנו ורחק זמן אותה תקנה, ועל זה הזהיר שלמה במשל זה. ואח"כ הביא ראיה שהעובר על אותם התקנות חייב עונש ויסורים לפי שהפר תורה, וזהו ענין אמרו הפרו תורתך עת לעשות לה'. אבל מי שמניח הכתוב כמו שהוא ומבארו ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתיך, יאמר, שכשנגזרת עת עונש ונקמה יבואו סבות לבני אדם שיפרו תורה כדי שתחול עליהם הגזירה כשהם חייבים, וענין זה ארוך ורחוק עמוק עמוק מי ימצאנו, כי נצא מזה לשאלת השכר והעונש. ואל תבקש ממני בענין שאנחנו עכשיו בו זולתי ביאור הדברים בלבד, כלומר ביאור פשטי הדברים, לפי שיש סתירות הרבה במקראות בענין זה, וכן במאמרי חכמים. אבל העיקר הוא שהקב"ה גומל לצדיקים ומעניש את הרשעים, וכל זה בצדק, שכן העיד על עצמו שהכל בצדק כי כל דרכיו משפט וכו'. ונקודת הצדק בזה אין כח באדם להשיגה, כמו שאין בכח השכל האנושי להשיג הקיף ידיעתו יתעלה, וכבר הודיענו יתעלה שאין בכח תבונתנו להשיג חכמתו וצדקו בכל מה שעשה ויעשה והוא אמרו כי כאשר גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם. לכן סמוך על העיקר הזה ואל תטריד עצמך לחקור בענין זה, לפי שכל מי שחקר בענין זה מאנשי אמונתינו וזולתם לא השיג גדולות, אלא נשאר כמו שאומרים עליהם השלום צלל במים אדירים והעלה חרס בידו. ואם תראה בדברי המדברים בענין זה איזה דמיון והרצאת דבר מה שנדמה כראיה, ואינו כן, אלא אם תיטיב להתבונן אז יוסר המסוה ויבואו הקושיות, ויחזור הדבר למה שאמרתי לך, ורק הפסדנו אריכות דברים וחבור ספרים. אבל דברי הפילוסופים המומחים בפילוסופיא בענין זה הוא דבר נפלא מאד ועמוק מאד, שצריך להקדמות רבות והכשרה בלמודים, ואיש משכיל יוכל להבין אותם הדברים ויתאים דבריהם עם אמרו יתעלה ויתרומם ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו' אות באות, ויסיק מדבריהם קרוב למה שאמרתי לך ביסוד זה או משהו יותר עמוק ודק העיון. ועוד נדבר על משהו מענין זה במסכת אבות, ונראה לך מקצת התאמת דברי גדולי הפילוסופים לדברי חכמים בכל הענינים, ואין מקום זה מתאים לדבר בו על הענין הזה, אלא שדרכי תמיד בכל מקום שיש איזה רמז בעניני אמונה אבאר משהו, כי חשוב אצלי להסביר יסוד מהיסודות יותר מכל דבר אחר שאני מלמד.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ד משנה כד

ואומרו והוא דיין והוא עתיד לידון, רוצה בו, שהוא השופט עתה את הכל, בחיים ובמוות ובשאר ענייני העולם הזה, והוא גם כן עתיד לשפוט את אשר יחיו בעולם הבא בשכר ובעונש

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ה משנה טז

[טז] זה כולו מבואר, ואלו דברים על צד השכר והעונש, שמי שיחלוק לא לכוונה פחותה, אלא לבקשתו האמת - יתקיים מאמרו ולא יכרת דברו. וכל מי שיישר בני אדם - יגמלהו ה' בשימנעהו מן החטאים, ומי שיתעה בני אדם - יענשהו ה' בשימנע ממנו התשובה, וזה מבואר אין קושי בו, אם הבנת מה שכללנוהו בפרק השמיני.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת פאה פרק א משנה א

ופירותיהן, הרווחים. וענין אמרו אוכל מפירותיהן והקרן קיימת לו, הוא מה שאומר לך, כל המצות נחלקות חלוקה ראשונה לשנים, חלק במצות המיוחדות לאדם בעצמו בינו ובין ה' כגון הציצית והתפלים והשבת ועבודה זרה, וחלק במצות התלויות בתקינות יחסי בני אדם זה עם זה כגון האזהרה על הגניבה, והאונאה, והשנאה, והנטירה, והצווי לאהוב זה את זה, ושלא נרמה זה את זה, ושלא יעמוד אחד ממנו על נזק השני, ולכבד ההורים והחכמים שהם אבות הכל, אם קיים האדם המצות המיוחדות לו בעצמו במה שבינו לבין בוראו יש לו על זה שכר יגמלהו ה' על כך לעולם הבא כמו שנבאר בפרק חלק. ואם קיים האדם המצות התלויות בתקינות יחסי בני אדם זה עם זה יש לו על זה שכר לעולם הבא על קיימו המצוה, וישיג תועלת בעולם הזה להתנהגותו התנהגות טובה עם בני אדם, לפי שאם הלך בדרך זו והלך זולתו בה יהנה גם הוא מאותה תועלת. וכל המצות שבין אדם לחברו נכללים בכלל גמילות חסדים, התבונן בהם תמצאם. הלא תראה שהלל הזקן כשאמר לו הגוי למדני תורה על רגל אחת אמר לו דעלך ביש לחברך לא תעביד, וכשתחקור זאת תמצא תלמוד תורה שקול כנגד כולם, כי בתלמוד תורה ידע האדם את כל זה כמו שביארנו בהקדמה שהתלמוד מביא לידי מעשה.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סוטה פרק ג משנה ג

ומכות פרושין, כך הוא ענינו, החכמים עליהם השלום קוראים לעצמם פרושים מחמת פרישותם מן המגרעות והתועבות והרדיפה אחרי עניני העולם הזה שבני אדם שוגים בהם. ומגמת פניהם חיי העולם הבא ודברים הנעלים. ויש בני אדם המקשטים את עצמם בדברים אלו ומראה בעיני בני אדם שהוא פורש מדברים השפלים והמתועבים, בו בזמן שהם הם תכונותיו כשלעצמו. אלא שהוא פורש מהם מחמת איזה ענין מעניני העולם הזה, וכך אמרו עליהם השלום שבעה פרושין הן, ומנו כל מי שמתחסד מחמת איזו סבה מסבות העולם הזה, כגון כדי שיכבדוהו בני אדם או כדי שלא יאבד ה' ממונו וירע מצבו, ואין לדעתם פרוש אמתי אלא עובד מאהבה כאברהם אבינו, וכל הששה מגונים, שהם מוסיפין על מה שהם חייבים ומגזימים בחיצוניותם כדי לגנוב דעת הבריות, ולפיכך נתכנו בגלל שהם מוסיפים וממאיסים בזה את התורה מכות ולפיכך אמרו מכות פרושים.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת קידושין פרק א משנה י

רצה באמרו כל העושה מצוה אחת, שיעשנה יתירה על זכיותיו שהם כנגד עונותיו כדי שיהיו זכיותיו מרובין על עונותיו במצוה זו. ואמרו וכל שאינו עושה מצוה אחת, כלומר שעונותיו מרובין מזכיותיו ולא עשה מצוה אחת כדי שיהו שקולים אלא נשאר עונותיו מרובין מזכיותיו. ואמרו מטיבין לו ומאריכין את ימיו, בעולם הבא. וענין נוחל את הארץ, ארץ החיים כלומר העולם הבא ונבאר את זה בפרק העשירי דסנהדרין.

7. Oh, and Natan’s favorite ‘proof’ is from the Rambam’s letter to the sages of Marseilles, where the Rambam throws in a line about the Churban of the Bais Hamikdash being a result of the Jews of the time ‘practicing idolatry’ and stargazing and not investing in a proper army. ‘You see’, says Natan, ‘that the entire cause of the Churban was a lack of military preparedness, and had nothing to do with their sins. Must be that the Rambam did not hold of punishment and reward!’

But poor Natan, looks like his ADHD kicked in after that one sentence and he forgot to read the rest of the letter. In fact, the entire topic of the letter was to make the exact opposite point! The Rambam delineates three different positions on providence:

The first is those of the stargazers, who feel that everything is predestined, and in essence one has no free will (it is in that context that he said the above statement). The second is those of the philosophers who held that there are no consequences for our actions and no such thing as reward and punishment. And the third, writes the Rambam, is the Torah’s position, which is that things are not predetermined, and what happens to a person is reward and punishment for his actions! And in case he wasn’t explicit enough, the Rambam gives an analogy of someone being punished for his sins by being reduced to poverty and children dying as Divine retribution, or being successful as reward for his mitzvos. The Rambam literally could not be clearer about this if he tried. How ironic is it then for Natan to try and use this very letter to ‘prove’ that the Rambam did not hold of reward and punishment!

8. Kellner makes the same claim in his article, but the only source he provided is a Rashba, which does not seem to be saying that at all. Additionally, there was one Maimonidean commenter named Moshe Narbonne who lived shortly after the Rambam, who seemed at least to a small extent to understand the Rambam the way Kellner and Natan do. Yet he was roundly condemned by the students of the school of thought of the Rambam (the Abarbanel had especially sharp things to say about him) and was completely rejected from mainstream theology. In fact, his work remained in manuscript form until the Maskilim discovered him in the nineteenth century and attempted to resurrect him.

9. Kellner also attempts to support his argument by pointing to Rambam in Hilchos Teshuva 8:1 where he differentiates between the righteous receiving the World to Come, which is the knowledge of God, something immeasurable and unimaginable to mortals, and the wicked not receiving any reward, and merely dying like an animal, which the Rambam defines as Kares. Surely, posits Kellner, that the Rambam intends to imply that anyone who is not a philosopher and does not understand Hashem will not merit the World to Come, and will die through Kares.

Yet this is extremely problematic for numerous reasons. First of all, in his introduction to Perek Chelek, the Rambam says explicitly that every Jew will merit the World to come (unless they perform specifically egregious sins)! So, it’s completely baffling how Kellner can t

Additionally, it is specifically Kares that the Rambam writes will not receive any reward in the World to Come. Anyone the least bit familiar with Jewish theology is completely comfortable with this fact - Chazal speak about this is many places. Yet Kares is reserved for the most egregious of sins. The Rambam in various places lists sins that are punishable by Kares, all of them serious. Yet it is preposterous to say that anyone not floating on the highest clouds of philosophy deserves Kares!

Furthermore, even amongst the more serious sins that are punishable by heavenly death, there are two distinct levels: Misa b’yiday shoma’im, which is less serious, and Kares, which is more severe. And what is the difference between the two? Let’s hand the mic over to the Rambam, who says:

Misa b’yiday shoma’im, death at the hands of Heaven, is less severe than Kares, because for one who deserves Kares, his punishment remains after his death, however one who deserves death at the hands of Heaven is atoned when he dies and merits the World to Come.

The Rambam clearly learns that even one who committed some of the worst offenses receives a portion in the World to Come. It is only those who are punished by Kares that do not receive a share in the World to Come.

10. Although the Rambam does ascribe tangible benefits to the mitzvos, he writes clearly that these benefits are not why we are commanded with the mitzvos. The fringe benefits are nice, and we have what to gain from them, but the real reason why we perform the mitzvos is to fulfill the ‘gezeiros’ of Hashem (or in Natan’s lingo, ‘manipulate spiritual entities). As the Rambam writes:

Although all of the statutes of the Torah are decrees, as we explained in the conclusion of Hilchot Me'ilah, nevertheless, it is fit to meditate upon them and wherever it is possible to provide a reason, one should provide a reason. The Sages of the early generations said that King Solomon understood most of the rationales for all the statutes of the Torah.

The Rambam is very obviously saying that the reasons one can deduce for the mitzvos are by no means their exclusive objective. And he makes it clear that there can be multiple reasons for a mitzva, as he says that Shlomo Hamelech understood ‘most of the rationales’ for all the statutes of the Torah.

And in Hilchos Me’ilah, the Rambam sounds like the reasons we may deduce for the mitzvos with our limited capacities are only a small part of the equation, good enough to give us a sense of purpose in the mitzvos:

It is appropriate for a person to meditate on the judgments of the holy Torah and know their ultimate purpose according to his capacity. If he cannot find a reason or a motivating rationale for a practice, he should not regard it lightly.

Parenthetically, Natan completely predictably walks right into this pitfall. He proclaims that rationalists believe that the entire reason for the mitzva of mezuza is in order to remind us of God, and therefor only silly mystics think that a letter missing in a mezuza would render it pasul, but implies that according to the rationalist belief, it is obviously not a problem (“However, there are still valuable points of analogy. Just like an improperly calibrated proton pack will not subdue Gozer the Gozerian, so too a mezuzah missing a letter will not create a protective force-field - even if the missing letter is a result of, say, termites attacking the parchment”).

Of course, directly contrary to halachah.

But I digress. The Rambam continues:

Nor should he break through to ascend to God, lest God burst forth against him. One's thoughts concerning them should not be like his thoughts concerning other ordinary matters…
See how severe the Torah rules concerning misappropriating sacred property. Now if wood, stones, earth, and ash become holy because the name of the Lord of the world was called upon them through speech alone and anyone who treats them as ordinary articles violates the prohibition against me'ilah and even if he acted unknowingly, he is required to secure atonement, how much more so with regard to the mitzvot which God ordained for us should a person not treat them derisively, because he does not understand their rationale. He should not conjure up matters that are not true concerning God, nor should he think about them with his mind as he would ordinary matters. For Leviticus 19:37 states: "And you shall guard all My decrees and all My judgments and perform them." Our Sages commented:This adjures us to guard and perform both the decrees and the judgments. The meaning of "performing" is well known, i.e,. that one should observe the decrees. "Guarding" means to treat them with caution and not think that they are any less than the judgments.
The judgments are those mitzvot whose motivating rationale is openly revealed and the benefit of their observance in this world is known, e.g., the prohibitions against robbery and bloodshed and honoring one's father and mother. The decrees are the mitzvot whose motivating rationales are not known. Our Sages said: "I ordained decrees and you have no license to question them." A person's natural inclination confronts him concerning them and the nations of the world challenge them, e.g., the prohibition of the meat of a pig, milk and meat, the calf whose neck is broken, the red heifer, and the goat sent to Azazel. To what degree did King David suffer because of the heretics and the idolaters who would issue challenges concerning the decrees! As long as they would pursue him with false retorts that they would arrange according to man's limited knowledge, he would increase his clinging to the Torah, as Psalms 119:69 states: "Willful transgressors have stacked falsehoods against me, but I guard Your precepts with a full heart." And ibid.:86 states concerning this matter: "All of Your mitzvot are faithful; they pursue me with falsehood; help me."
All of the sacrifices are in the category of decrees. Our Sages said: "The world exists for the sake of the service of the sacrifices." For through the performance of the decrees and the judgments the righteous merit the life of the world to come. And between the two of them, the Torah gave precedence to the command for the decrees, as Leviticus 18:5 states: "And you shall heed My decrees and judgments which a person will perform and live through them."

And even mitzvos which on the surface may seem like their reasoning is obvious, the Rambam reminds us that the real purpose of the mitzvos is beyond our understanding:

Even though the sounding of the shofar on Rosh HaShanah is a decree, it [also] contains an allusion. It is as if [the shofar's call] is saying:
Wake up you sleepy ones from your sleep and you who slumber, arise. Inspect your deeds, repent, remember your Creator. Those who forget the truth in the vanities of time and throughout the entire year, devote their energies to vanity and emptiness which will not benefit or save: Look to your souls. Improve your ways and your deeds and let every one of you abandon his evil path and thoughts.

As we see, by no means does the Rambam intend to imply that the reasons that he gives are the purpose why we perform the mitzvos. He is very clear that this is not the case. Rather, the Rambam says explicitly that in addition to the spiritual aspect of the mitzvos, there is also a physical benefit to those practicing the mitzvos.

And then there is the famous Rambam which speaks about gentiles taking on the Noahide laws:

Anyone who accepts upon himself the fulfillment of these seven mitzvot and is precise in their observance is considered one of 'the pious among the gentiles' and will merit a share in the world to come.
This applies only when he accepts them and fulfills them because the Holy One, blessed be He, commanded them in the Torah and informed us through Moses, our teacher, that Noah's descendants had been commanded to fulfill them previously.
However, if he fulfills them out of intellectual conviction, he is not a resident alien, nor of 'the pious among the gentiles,' nor of their wise men.

The Rambam clearly believed the Mitzvos are not merely a means of acting morally. Rather, the primary reason we perform Mitzvos is because Hashem commanded us to do so.

11. And because they believe in absolutely nothing, they have trouble believing that anyone else does as well. In psychology, this is known as the “false consensus effect”. People just have a hard time believing that there are other people out there that really believe in something that they cannot understand.

12. This also explains Natan’s completely strange post, where he writes that although he is cognizant of the fact that sending his kids through the Dati Le’umi system, sending them to after-school co-ed programs, and encouraging them to enlist in the army strongly raises the risk that they will go off the derech, as opposed to raising them in the Chareidi system, nonetheless he feels that it is worth it to sacrifice their spiritual life for “the sake of the country”. Now besides for displaying an obviously flippant, if not disdainful, attitude towards religion, which alone speaks volumes, this is entirely in-line with his general attitude towards the purpose of religion. According to Natan, the entire point of Judaism is in order to lead better lives, so who’s to say that national responsibility does not trump whatever small fringe benefits might be obtained through living a religious lifestyle?

13. I simply don't have the time or interest to sift through the endless stream of academic essays by every Tom, Dick, and Harry, all pontificating about different aspects of Maimonidean thought. They pompously present quotes from Maimonides that supposedly support their outlandish interpretations. We've already demonstrated how these revisionist explanations clash with numerous statements by Maimonides himself. Many of these academics seem to be studying Maimonides in a vacuum, completely detached from his role as a great compiler of Jewish law and theology. Of course, that’s because these “scholars” forget that they're not exactly beki’im in Shas and Poskim. Nor does it make a difference to them that no traditional authorities came up with the same outlandish explanations in the Rambam that they have. Because as academics, they believe they're infinitely smarter than the countless Torah scholars and legal decisors who diligently study and analyze the Rambam's writings using archaic methods such as Limud HaTorah.